סרטם של האחים כהן, 'יהודי טוב' (a serious man 2009) פותח בסצנה הבאה:
בבית, אשר נראה ככזה המצוי באחת מן העיירות היהודיות במזרח אירופה, עומדת דורה, בעלת הבית. היא אוחזת בידה האחת קערה ובה גוש גדול של קרח ובידה השניה דוקרן עמו היא שוברת לחתיכות קטנות את גוש הקרח הגדול. בחוץ לילה חשוך, סערה חורפית, רוחות ושלג. כל תריסי הבית מוגפים וחלונות הבית סגורים היטב. דלת הבית נעולה על בריח.
לפתע, נפתחת דלת הבית ואל תוכו נכנס וולבלה, בעל הבית, בן זוגה של דורה. הוא פושט את מעילו העבה ונועל אחריו את הדלת. בהתרגשות רבה הוא מספר לדורה כי שב מן העיר הגדולה, והצליח למכור שם את כל האווזים שביקש למכור. "אבל", הוא מוסיף ואומר לה, "בשובי בחזרה הביתה, שעה שכבר ירדה החשיכה, בעודי על העגלה עם סוסי, ניתק אחד מגלגלי העגלה ולא יכולתי להמשיך בנסיעה. למזלי", אומר וולבלה לדורה, "עבר שם יהודי טוב, ראה את מצוקתי ועצר בכדי לעזור לי להתקין בחזרה את גלגל העגלה".
למשמע סיפורו שואלת דורה את בן זוגה לשמו של אותו יהודי טוב אשר עצר בכדי לסייע. "זה היה הרב גרושקה" משיב לה בן זוגה בהתרגשות.
פניה של דורה מחווירות והיא צועקת "גוועלד! אוי ואבוי! הרי הרב גרושקה נפטר לפני שנים. זה הדיבוק אשר עצר בכדי לעזור לך". הו אז, בדיוק באותו הרגע, נשמעות שלוש נקישות על דלת ביתם, נפתחת הדלת, ולא אחר מאשר הרב גרושקה עומד בפתח ביתם.
גם פניו של וולבלה מחווירות הפעם, והשניים עומדים נדהמים, מביטים ברב גרושקה מפוחדים. דורה, אשר אותו הדוקרן מצוי עדיין בידה, מבקשת לנעוץ את הדוקרן בליבו של האורח הלא רצוי. אך הוא עומד מחייך, אינו נפגע כלל , ומוסיף ואומר: "אני רואה שאינני רצוי בביתכם".
מה מספר לנו סיפור זה על חיינו?
במהלך חיינו אנו מבקשים לייצר לעצמנו תחושה של בטחון. נועלים היטב את דלתות ביתנו, סוגרים את החלונות ומגיפים את התריסים. מבקשים לייצר תחושה של מוגנות. אשליה של אי-פגיעות.
אך במוקדם או במאוחר הנתונים האונטולוגיים, הקיומיים, דופקים גם על דלת ביתנו שלנו, מבקשים להיכנס. מתישהו מגיע הרגע הבלתי נמנע בו גם אנו חשים את הבדידות, חווים אובדן, טועמים איבוד של משמעות, חשים חסרי שליטה או את חוסר האונים. אז, מתנפצת אשליה של אי-פגיעות אותה טיפחנו. ואין לנו אלא להביט אל המציאות הלא נוחה, ולמצוא את הכוחות להתמודד עם אתגרי הקיום האנושי. אתגרי החיים.
